בנק הפועלים בע"מ נ' דניאלי

החלטה

בפני בקשה למתן רשות להתגונן.

מלכתחילה טען הנתבע מספר טענות מקדמיות באשר לסדר הדין בו הוגשה התובענה, אך במהלך הדיון שהתקיים בפני חזר בו מטענותיו אלה. לפיכך נותר לדון אך בבקשתו למתן רשות להתגונן לגופה. ראו ש' 21-22 בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 27.10.10.

עסקינן בתביעת מוסד בנקאי בגין אשראי, אשר ניתן לנתבע. האשראי ניתן הן בהלוואה והן בדרך של מתן מסגרת בחשבון העו"ש.

הנתבע טוען, כי נטל הלוואה מאת התובע ואף הועמדה לו מסגרת אשראי בסך 12,000 ₪ בחשבון העובר ושב. התשלומים השוטפים על חשבון החזר ההלוואה נפרעו באמצעות חשבון העובר ושב אשר אליו היה מפקיד הנתבע, מעת לעת סכומי כסף.

הנתבע טוען, כי ללא כל התראה מוקדמת הפחית התובע את שיעור מסגרת האשראי האמורה לכדי 7,000 ₪ ועקב כך סירב התובע לכבד חיובים שהוצגו לחשבון העו"ש, לרבות חיובים בגין שימוש בטלפון סלולרי, שירות אינטרנט והמחאות.

הנתבע מוסיף וטוען, כי התובע אילץ אותו לחסוך מידי חודש סך 1,000 ₪ בתכנית חסכון ובכך התנה שירות בשירות וכאשר הוקטנה מסגרת האשראי כאמור אף פרע את סכום החסכון שהצטבר.

לשיטת הנתבע, אף לאחר הקטנת מסגרת האשראי לכדי 7,000 ₪, כאמור, הוא לא חרג ממסגרת זו, ולפיכך לא היה התובע רשאי להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי. בעת ובעונה אחת טוען הנתבע, כי למעשה כן חרג ממסגרת האשראי, אך התובע נהג לאפשר לו לעשות כן ובכך הביא את הנתבע להסתמך על כך שהתובע ימשיך ויעשה כן.

הנתבע טוען, כי מעשי ומחדלי התובע גרמו לו צער, בושה ועגמת נפש אותם הוא מעריך בסך 60,000 ₪ וכן נזקים כלכלים, ולפיכך סבור הנתבע שהוא זכאי לקזז מתביעת התובע סך 6,000 ₪.

לסיום טוען הנתבע, כי חסרים לו מסמכים לשם "עיבוי" הגנתו כלשונו, וכן שהתובע גרם לו נזק ראייתי הואיל ולא פנה אליו בדרישה להשיב את האשראי קודם להגשת התביעה והואיל והתובע הסתיר כוונתו לפנות לערכאות לא שמר הנתבע את "דפי הבנק" כלשונו הרלבנטיים למחלוקת.

דין הבקשה למתן רשות להתגונן להידחות. אבאר להלן.

הנתבע הודה בחקירתו הנגדית, כי לא טרח לעדכן את התובע בדבר מעבר מקום מגוריו. הנתבע אף הודה, כי התובע המשיך לשלוח אליו מכתבים, לרבות התראות, אל כתובתו הקודמת. בנסיבות אלה אין לנתבע אלא להלין על עצמו בכך שלא קיבל את התראות התובע.

טענות הנתבע באשר לנוהג של התובע לאפשר לו למשוך סכומי כסף בסך העולה על שיעור מסגרת האשראי הינן סתמיות. הנתבע לא פירט מתי איפשר לו התובע כנטען לעשות כן ומדוע לטעמו, נוכח ריבוי המקרים בהם הייתה חריגה נטענת ממסגרת האשראי, מקרים שכאמור כלל לא פורטו, נוצרה אצל הנתבע הסתמכות.

גירסת הנתבע הינה אף במידת מה בבחינת תרתי דסתרי, שכן הוא טען שכלל לא חרג ממסגרת האשראי. אניח, כי הנתבע מכוון דבריו לשתי תקופות שונות, אך בהעדר פירוט מינימלי לא ניתן כלל לבחון את טענותיו.

הנתבע טען כאמור להתניית שירות בשירות. בחקירתו הנגדית הפריך למעשה הנתבע את טענתו והעיד, כי "כמו כל בן אדם רציתי לחסוך". אף אם אניח, כי אכן התנה התובע שירות בשירות, הרי, שהנתבע לא פירט איזה נזק נגרם לו מפאת התניה נטענת זו. ככל שהתנית שירות בשירות מסבה לנתבע נזק, הוא זכאי לקזזו מכל סכום אותו הוא נתבע לשלם לבנק. ברם, שומה עליו להתכבד ולפרט את הנזק.

אף הטענה בדבר נזקים ממונים ולא ממונים נטענה בעלמא ואינה עומדת בדרישת הפירוט בהליך כגון דא. בשולי הדברים אציין, כי ספק האם ניתן לראות בנזקים לא ממונים שנגרמו כנטען לנתבע משום חיוב הנובע מאותה העסקה הניתן לקיזוז חרף היותו בלתי קצוב, בהתאם להוראת סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973.

הטענה בדבר נזק ראייתי וכו' אינה מקימה הגנה. הנתבע טוען למעשה, כי לא היו בידיו מסמכים באשר למערכת יחסיו עם התובע. הנתבע אינו מפרט באילו מסמכים מדובר והדעת נותנת, כי כוונתו לפירוט תנועות בחשבונות הבנק, מסמכי הלוואה וכיוב' מסמכי בנק. ודוק – הנתבע אינו מתיימר אף לטעון, כי פנה אל התובע בבקשה לקבל העתקים מאותם מסמכים וסורב.

אשר על כן נדחית הבקשה למתן רשות להתגונן וניתן בזה פסק דין על פי כתב התביעה.

התובע יגיש נוסח פסיקתא לחתימה.

הנתבע יישא בהוצאות התובע בגין ההליך דנן בסך 2,000 ₪.